בני זוג אשר נישאים בנישואים חד מיניים, אינם מוכרים על ידי מוסדות המדינה כזוג נשוי. הסיבה לכך היא שהדת היהודית אינה מאפשרת זוגיות חד מינית, והנישואין בארץ נערכים על ידי בית הדין הרבני אשר כפוף לרבנות הראשית.
מוסדות הדת מתייחסים באופן נוקשה לעניין הנישואים החד מיניים ואינם מכירים בקיומם. גם מוסדות הדת המוסלמית והנוצרית בישראל, המוסמכים להשיא בני זוג מהדתות שלהם אינם מכירים בנישואים בין בני זוג מאותו מין.
מדינת ישראל, אמנם, מכירה בנישואים אזרחיים בחו"ל, אך עדיין אינה מוכנה להכיר בנישואים אזרחים חד מיניים. לעומת הרבנות האורתודוקסית אשר מפעילה את מוסדות הדת במדינה, הרבנות הרפורמית כן מכירה בנישואים חד מיניים. אם כן, זוגות חד מיניים בישראל המקיימים בית משותף, חיים על פי דפוס הנישואים וחתומים על הסכם זוגיות, יחסיהם מקבילים לאלה של זוגות "ידועים בציבור" (חיי משפחה ומגורים משותפים בלי נישואים, יחד עם כלכלת בית משותפת).
רישום במרשם האוכלוסין
כאמור מעלה, בני זוג מאותו מין אשר מתחתנים בחו"ל, במדינות המאפשרות נישואים חד מיניים, אינם מוכרים על פי הדין בישראל כזוג נשוי, אך הם כן יופיעו כ"נשואים" במרשם האוכלוסין הישראלי ובתעודת הזהות שלהם. הדין הישראלי מתייחס לרישומם של זוגות חד מיניים כנשואים אך ורק באופן פורמאלי שאין לו כל תוקף. למרות התייחסות זו, גופים רבים במדינה מסתמכים על ההגדרה- "נשואים" בתעודת הזהות, וכן מתייחסים אליהם כאל זוגות נשואים לכל דבר.
נישואים חד מיניים – ידועים בציבור
בני זוג חד מיניים אשר מקיימים מסגרת משפחתית וכלכלית משותפת נחשבים כידועים בציבור, בדיוק כמו שזוגות חד מיניים לא נשואים אשר עונים לקריטריונים אלה, נחשבים כידועים בציבור. על פי החוק, מעמדם של זוגות ידועים בציבור שווה באופן כמעט מוחלט למעמדם של בני זוג נשואים. כל החובות המוטלות על כתפי זוגות נשואים כמו גם הזכויות המגיעות להם, חלות לרוב גם על זוגות ידועים בציבור.
זוגות חד מיניים מעדיפים לערוך טקסי חתונה אלטרנטיביים (טקס חתונה חילונית) בכדי לקבוע באופן מדויק את מועד תחילת מחויבותם אחד לשני וכניסה לתוך מסגרת משפחתית דמוית נישואין. תופעה זו מתרחשת לאור העובדה כי אצל זוגות ידועים בציבור קשה לזהות אם הם באמת הגיעו לדרגת קיום מסגרת דמוית נישואין. ישנה תקופה מוגדרת מאוד שלאחריה בני זוג ייחשבו כידועים בציבור.
גירושין מנישואים חד מיניים
במידה ובני זוג חד מיניים שהם הורים לילדים מחליטים להתגרש, עלול הדבר להיות מורכב ובעייתי. במצבים בהם זוגיות חד מינית מתפרקת ומחליטים להתגרש, בית המשפט מורה על משמורת של האב או האם הביולוגיים של הילדים, אפילו אם הקשר שלהם עם הילדים פחות טוב מזה של האב או האם הלא ביולוגיים עם ילדיהם. בית המשפט קובע החלטות אלה על פי החוק ולא על פי הצדק וטובת הילדים. בית המשפט לא מכיר בהורות הלא ביולוגית של אחד מצדדי הורים בנישואים חד מיניים.
מעמד ההורים הלא ביולוגיים אשר מתפקדים כהורים לכל דבר, נפגע בצורה קשה מאוד מיישוב הסכסוך בבית המשפט. הכוונה היא להורות חד מינית זוגית, משולשת או מרובעת. תלוי במספר האנשים השותפים בהולדת הילד (אם ביולוגית שנמצאת בזוגיות עם אישה, אישה הרה לאב ביולוגי שחולק גם הוא זוגיות עם גבר).
רק במקרים בודדים מאוד מורה בית המשפט לענייני גירושין בין שני בני זוג חד מיניים, על גידול ילדים מתחת לגיל 6 על ידי אמם הלא ביולוגית, רק לאחר שהוכח חד משמעית שהאם הביולוגית אינה ראויה לגדל את ילדיה.
נישואים חד מיניים בעולם ובישראל
בשנים האחרונות, נושא החתונה של זוגות חד מיניים עלה לכותרות יותר מפעם אחת. הדרישה של ארגונים, פוליטיקאים מסוימים וידוענים שונים היא לאפשר נישואין חד מיניים, דבר שלא עומד בקנה אחד עם ההלכה המסורתית של מדינת ישראל.
עד אשר יאושרו נישואין מהסוג הזה, אם בכלל, נדרש לבחון מהי המדיניות בעולם ביחס לסוגיה, וכן להזכיר את הדרכים באמצעותן ניתן לבצע את הצעד החשוב הזה.
לכל מדינה, יש את התקנות שלה
החל מסוף המאה ה-20, החלו להישמע קריאות הולכות וגוברות לאפשר נישואין של בני זוג מאותו מין בלא מעט מדינות בעולם. הטענה המרכזית היא שמדובר בזכות לכל דבר ועניין, אשר על המדינה להעניק לאזרחיה. בנוסף על כך, ברור שאישור הנישואין טומן בחובו השלכות משמעותיות על לא מעט מתחומי החיים, לרבות סוגיות פיננסיות (פנסיה, מיסים), זכויות סוציאליות או אפילו נושאים הקשורים לאחריות אישית.
נושא הנישואין החד מיניים, מטבע הדברים, אינה פשוט כלל וכלל, שעה שהתפיסה המקובלת היא לנישואין של גבר ואישה. כל מדינה מעמידה את השיקולים שלה על כף המאזניים, וניתן להבחין באינספור הבדלים ביחס למדיניות זו אצלן.
נכון לעכשיו, כמעט 20 מדינות ברחבי העולם מאפשרות נישואין חד מיניים, כאשר בין השמות היותר מוכרים ניתן להזכיר את ספרד, בלגיה, הולנד, אנגליה, פורטוגל, צרפת, ברזיל, ארגנטינה, קנדה, ניו זילנד, דרום אפריקה ועוד. במדינות רבות אחרות מתאפשרים הנישואין רק בחלק מהאזורים, כאשר מדינות ארצות הברית מהוות דוגמת מובהקת לכך.
המצב בישראל
בישראל, כאמור, לא מתאפשרים כיום נישואין חד מיניים, וזאת עקב העובדה שבתי הדין הדתיים, האחראיים על הנישואין בישראל, נוקטים בגישה שמרנית בסוגיה הזו. הנושא נמצא במחלוקת של ממש, כאשר סקרים שנערכו לאחרונה הראו כי הציבור הישראלי דווקא תומך ברובו באישור נישואין חד מיניים בישראל.
גם לא מעט מפלגות וחברי כנסת הכריזו טרם הבחירות האחרונות על תמיכתם בנישואין אלה, אך עד היום, למעט מספר שינויים בזכויות הניתנות לבני הזוג הנשואין, לא נעשה דבר ממשי על מנת לאפשר להם להתחתן הלכה למעשה.
עד אשר יתרחש השינוי המיוחל, עומדות עבור המעוניינים לקבל מעמד של בני זוג נשואין מספר אופציות עיקריות. אפשרות מקובלת של בני זוג מאותו מין להיות מוגדרים כלוקחים חלק בחיים משותפים היא הגדרתם כידועים בציבור, הגדרה שתינתן באם הם חיים באופן משותף ומקיימים יחדיו סוגיות משפחתיות או כלכליות.
הבעיה היא שהגדרה זו מצמצמת מאד את רשימת הזכויות הניתנות להם מעצם היותם בני זוג. לא מעט מקרים שהתחילו בתור הגדרה שכזו, הגיעו במהלך השנים אל בין כותליהם של בתי המשפט השונים בישראל.
יחד עם זאת, ראוי להדגיש שבהחלט קיימים בנמצא פתרונות אלטרנטיביים, המוגדרים על ידי לא מעט אנשים כיעילים יותר. בכוחם של בני הזוג לערוך ביניהם הסכמים, דוגמת הסכם לחיים משותפים, וזאת במקום הסכמים מסורתיים יותר שנבצר מהם לעשות (הסכם ממון מהווה דוגמא מובהקת לכך).
אפשרות שהפכה למקובלת במיוחד בשנים האחרונות היא טיסה לחו'ל, לאחת המדינות שמאפשרות נישואין חד מיניים, וחתונה בו. מקרה זה נחשב לאופטימלי מבחינת הזכויות המגיעות לבני הזוג, שעה שהם נרשמים לאחר הגעתם ארצה, הן במרשם האוכלוסין והן בתעודות הזהות שלהם, כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין.
כמובן שבני זוג רבים מחליטים, על אף שאינם יכולים להתחתן על פי ההלכה, לערוך טקס חתונה, אפילו מושקע. במקרה הזה, הם יכולים לבחור באינספור סוגים של טקסים אלטרנטיביים, או אפילו להעניק אחד לשני כתובה חילונית, המגדירה היטב את היחסים ביניהם, ואת הזכויות והחובות של כל אחד מהצדדים.